הוריי א.ל. הגיעו למשרדנו לאחר שבנם בהיותו בגיל 10 נפגע כדלקמן:
במועד הרלוונטי היה א.ל. תלמיד בכיתה ד' בבית ספר. בחצר ביה"ס היה מצוי מתקן שעשועים, סולם מאוזן על עמודים בגובה של כ- 2 מטרים. בקרבת המתקן היה נטוע עץ, אשר אחד מענפיו היה מקביל לקרקע. באחד הימים טיפס א.ל. על מתקן הסולם, קפץ ממנו לכיוון ענף העץ, אך נפל מטה על ראשו.
התביעה הוגשה נגד מדינת ישראל (משרד החינוך), עיריית תל אביב בעלת שטח בית הספר ונגד ויצ"ו שהפעילה אותה שעה מועדונית בה שהה א.ל..
לטענת המדינה, אין היא אחראית על אירוע התאונה, הואיל וזו התרחשה לאחר שעות פעילות ביה"ס, בתום הלימודים, שעה שהתלמידים אינם באחריות ביה"ס.
המדינה הוסיפה, שפעילות התלמידים במתקן הסולם היא סבירה ומותרת ולא היה נוהג בקרב תלמידי ביה"ס של קפיצה ממתקן הסולם לעבר ענף העץ. לטענתה, התובע הוא שהתרשל, שכן מעשהו היה חריג בהיותו מסוכן ובלתי סביר.
העיריה וויצו אף הן טענו להיעדר אחריות מצידן הואיל ומדובר באירוע בלתי צפוי, בו בחר התובע לבצע פעילות חריגה במתקן, קפיצה כה מסוכנת.
עו"ד קובי שפירא, שכנע את ביהמ"ש באחריות כל הגורמים שנתבעו:
ביהמ"ש קבע כי המסקנה המסתברת הינה שוויצו, אשר הפעילה את המועדונית, לא קיימה פיקוח מספק על אופי הפעלת המועדונית.
באשר לאחריות המדינה קבע בית המשפט: "...בנסיבות אלה - היעדר הנחיות מתאימות להבטחת השגחה ופיקוח נאותים או היעדרה של השגחה נוספת, לצד קיומה של הפוגה חיצונית ואופייה של קבוצת הילדים - אני סבור, שהמנהלת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע, והמדינה כמעסיקתה נושאת באחריות שילוחית לכך."
גם העירייה נמצאה אחראית לאירוע: " העולה מהעדויות שלפניי הוא, שהעירייה לא פעלה כרשות סבירה כדוגמתה, במובן זה שלא דאגה לקיומו של מצע רך מתחת למתקן וראתה לנכון לגזום את אותו ענף הסמוך למתקן רק לאחר התאונה."
בית המשפט חייב את הנתבעות לשלם לא.ל. 64,400 ₪ (ליום מתן פסק הדין) בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.