כאשר פ. יצאה באותו בוקר עם בתה הקטנה מדלת דירתם, היא לא העלתה על דעתה מה יקרה כמה עשרות שניות לאחר מכן, בדרך המובילה לבית הספר של הבת.
פ., אם מסורה, החליטה להקדיש את שנות הילדות של ילדיה להיות האמא הטובה בעולם. היא האמינה שטובה ילדיה מחייבת כי הקריירה תמתין מספר שנים וקודם לכן היא תדאג לתת לילדיה את החום והיחס שיהפוך אותם לאנשים טובים יותר, בטוחים בעצמם והגרסה הטובה ביותר של עצמם. אותו הבוקר היא התעוררה מוקדם, כהרגלה, הכינה ארוחת בוקר, כריכים לבית הספר, סייעה לילדים להתארגן וירדה ללוות את בתה לבית הספר. הן ירדו במדרגות הבניין, הגיעו למדרכה של רחוב מגוריהן, פנו ימינה והחלו לצעוד כהרגלן על המדרכה. הן הספיקו בסך הכל לצעוד פחות מ 50 מטרים ולהתקדם שני בתים כאשר עף לעברן קרש מכיוון הכביש, פגע בפני הבת בדרך לפגיעה קשה בכתפה של האם.
בבניין מעבר לכביש נעשו אותה עת עבודות על ידי קבלן בניין וקבלני משנה שלו. הם עסקו בפירוק עבודות טפסנות תוך פירוק קרשים. אגב עבודות אלה נזרק או נשמט קרש מאחת הקומות הגבוהות, נפל נפילה מגובה והצליח לחצות את הכביש בקפיצות עד לגופן של הצועדות לתומן. משטרת ישראל, מצידה, חקרה את האירוע והפרקליטות החליטה לסגור את התיק בשל חוסר ראיות מספיקות.
פ. הגיעה למשרדי כחודשיים לאחר קרות המקרה, מיד לאחר שהתחילה להתאושש מהפגיעה אשר ספגה. היא הייתה נחושה להוכיח את רשלנות הקבלנים ועובדיהם ולקבל את הפיצוי המגיע לה בגין חבלת הכתף. "עו"ד קובי שפירא" היא פנתה אליי "קיבלתי עליך המלצות מאד חמות. אני מקווה שאתה באמת עורך דין נזיקין תותח כמו שאומרים". באותה הזדמנות אנו החלטנו כי גם בתה אשר כמעט ולא נפגעה תקבל פיצוי על פגיעתה הקלה.
פנינו אל הקבלן הראשי וחברת הביטוח שלו. אלה מצידם הסירו מעצמם כל אחריות. "זהו כוח עליון" הם טענו והוסיפו "אם בכלל מישהו אשם, זהו הקבלן המשני". זהו דרכם של נתבעים וזו דרכן של חברות הביטוח – הסרת אחריות בכל תואנה שהיא. אנו ערכנו חוות דעת רפואית ופנינו בתביעה לבית משפט השלום ברמלה.
חברת הביטוח ערכה חוות דעת נגדית ואף הגישה הודעות צד ג' נגד קבלני משנה. לאחר מכן הגשנו תחשיב נזק לפי הנכות הממוצעת בין שתי חוות הדעת. חברת הביטוח וצדדי ג' הגישו תחשיבים נגדיים. בשלב זה הציע כבוד השופט שוהם הצעה כי הנתבעות תשלמנה לתובעת 130,000 ₪ ולבתה 6,000 ₪. הנתבעות התעקשו כי חוות הדעת שלהן היא הנכונה ולפיכך מינה בית המשפט מומחה רפואי אובייקטיבי מטעמו. המומחה מצא כי דווקא חוות הדעת מטעם מומחה התובעת היא הנכונה ולפיכך עדכן כבוד השופט דוד שהם את הצעתו לפי הנתבעות תשלמנה לתובעת 300,000 ₪ בצירוף שכר טרחה וכל הוצאותיה ולבתה 6,000 ₪. חברת הביטוח החליטה כי היא עומדת על טענתה כי מדובר בכוח עליון ולא הסכימה להצעת כבוד השופט דוד שהם. בתור עורך דין תאונות קשות הפשלתי שרוולים לשלב הבא.
בנסיבות אלה לא היה מנוס ובית המשפט קבע דיון לשמיעת כל העדים. לאחר תום שמיעת העדים קבע השופט מועדים לסיכומי הצדדים ובסופו של דבר נתן פסק דין מנומק. בפסק דינו קיבל כבוד השופט את גרסת התובעת ועדיה לקרות התאונה. הוא הדגיש כי הנתבעות נמנעו להביא את הפועל אשר השמיט או זרק את הקרש ובחירתן זו להימנע מהבאת עד זה מביאה למסקנה כי עד זה לו היה מובא, היה תומך בגרסת התובעת. השופט דחה את הטענה כאילו מדובר בכוח עליון ואף הוסיף כי נסיבות האירוע מדברות בעד עצמן והנטל להוכיח כי לא הייתה רשלנות, נח על כתפיהן של הנתבעות ואלה לא עמדו בנטל זה.
בסופו של דבר פסק כבוד השופט דוד שהם כי הנתבעות תפצינה את התובעת בסך 460,000 ₪ ואת בתה בסך 7,000 ₪. בנוסף על הנתבעות לפצות את התובעת ובתה בכל הוצאות המשפט, חוות הדעת הרפואיות, אגרת בית המשפט ושכר העדים וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 109,278 ₪.