תאונת דרכים, הינה תאונה מיוחדת בכך שיוחד לה חוק משלה: חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "החוק").
חוק זה שחוקק בשנת 1975, שינה את המצב המשפטי הקודם וקבע שבתאונת דרכים יש לתבוע למעשה את חברת הביטוח המבטחת את הרכב המנועי בו עשה הנפגע שימוש, במקרה והנפגע היה המשתמש ברכב (למשל: הנוסע ברכב) ובמקרה והנפגע לא היה משתמש ברכב (למשל: הולך רגל) את חברת ביטוח החובה המבטחת את הרכב בו נעשה השימוש בעקבותיו נגרם נזק הגוף.
פיצויים בשל נזק גוף מתאונת דרכים אין תובעים מהאשם בתאונה. האשם אינו רלוונטי כלל. הנפגע מקבל 100% מנזק הגוף שנגרם לו בתאונה, בין אם הוא אשם באופן מלא, חלקי או אינו אשם כלל.
ומה קורה במקרה בו הרכב בו נעשה שימוש אינו מבוטח בביטוח חובה?
החוק הביא בחשבון גם מקרה של רכב שאינו מבוטח. במקרה כזה חובת הפיצוי נחה על הנהג של הרכב, על בעלי הרכב ועל מי שהתיר את השימוש ברכב. בנוסף להם, במקום חברת הביטוח, באה קרן שהוקמה על פי החוק בשם "קרנית".
אחת המשמעויות היא שאם נוסע נפגע ברכב חסר ביטוח, גם אם יתבע את "קרנית" זו האחרונה תתבע את הפיצויים בהם תחויב מן הנהג ומבעלי הרכב (למעט במקרים מיוחדים).
אז מה עושה נהג שנהג ללא ביטוח?
ככל והנהג ידע או אמור היה לדעת על העובדה שאין לו ביטוח, הוא אינו יכול לתבוע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במצב זה, הוא עובר למצב המשפטי שהיה קיים לפני החוק והוא יכול לתבוע לפי פקודת הנזיקין אם יש גורם אחר שהתאונה נגרמה באשמו.
אם הנהג לא ידע ולא היה אמור לדעת על העדר ביטוח החובה (למשל: שליח שכיר שהועבד לרשותו רכב מנועי ללא ביטוח ע"י המעביד ולא יכול היה להעלות זאת על דעתו), הוא יכול לתבוע את קרנית וזו עשויה לתבוע את אשר שילמה ממתיר השימוש ברכב או בעליו.
ואם מדובר ברכב לא ידוע, למשל, הולך רגל שנפגע בתאונת "פגע וברח"?
גם במקרה כזה ניתן לתבוע את "קרנית".