אחד האתגרים המשמעותיים בפני עורך דין תאונות דרכים אשר מבדילים בין עורכי הדין הטובים בתחום לאחרים היא התמודדות עם חוות דעת רפואיות מקפחות הניתנות מעת לעת על ידי מומחים רפואיים הממונים על ידי בית המשפט. שופטים יוציאם מנקודת הנחה כי המומחים מטעמם הינם אובייקטיבים וחפים מכל טעות והמומחים עצמם לוקים תכופות בתחושה כי אין טעות יכולה לצאת תחת ידם. צריך להוכיח לבית משפט באותות ובמופתים כי הצדק עם הנפגע כדי שבית המשפט יחרוג מקביעת המומחה מטעמו. המקרה שיובא להלן הוא דוגמה להתמודדות עם אתגר זה בהצלחה מסחררת.
ע. אשה בתחילת שנות השלושים לחייה, נפגעה בתאונת דרכים כנוסעת ברכב בו נהג בעלה. ע. הגיעה למשרדי כשנה לאחר תאונת הדרכים. היא הגיעה לפגישה מלווה בבעלה שאף הוא נפגע בתאונה. מיד בתחילת הפגישה הם אמרו כי חבר טוב הרעיף עליי מחמאות לרוב והמליץ עליי בחום. אנחנו מחפשים עורך דין שיסייע לנו לקבל את הפיצוי המירבי והבנו שאתה מומחה בהשגת פיצויים לנפגעי תאונת דרכים.
כאשר פניתי לחברת הביטוח שירביט היה לי ברור שכדרכן של חברות ביטוח לא אתקל במענה נדיב, יחד עם זאת, כאשר התקבלה הצעתה של עורכת הדין מטעם חברת הביטוח לפצות את ע. בסך 4,500 ₪, חייכתי וחשבתי לעצמי, "הנה, עוד סטירה בדרך לפרצופן הזחוח של חברות הביטוח". לאחר הגשת כתב התביעה לבית המשפט עורכת הדיו מטעם חברת הביטוח שיפרה את הצעתה לסך 5,700 ₪ והודיעה כי לא תשפר הצעתה מעבר לכך. עתרנו כי בית המשפט ימנה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה אשר בהתאם לקביעתו יכול בית המשפט לקבוע סכום פיצויים תאונת בדרכים. בית המשפט מינה את ד"ר יפתח בר כמומחה רפואי מטעמו, אשר בדק את ע. וקבע כי נותרה לה נכות אורתופדית בשיעור 5%.
חוות דעתו של ד"ר יפתח בר הייתה נראית לנו מקפחת. יתרה מזאת, הוא קבע כי לנכות אין כל השלכה על יכולתה של ע. לעבוד או לתפקד בבית. המשמעות של הערות אלה הייתה כי בית המשפט עשוי לראות את הנכות כחסרת משמעות. בשים לב לכך כי שכרה של ע. היה שכר מינימום היה נראה כי הצעת בית המשפט יכולה להיות נמוכה במיוחד. חשוב להבהיר כי בנכויות נמוכות בית המשפט נוהג לקחת רק חצי מהנכות לצורך תחשיב נזקי העתיד ובמקרה שלפנינו המשמעות הייתה שבית המשפט ייקח 2.5% או פחות מכך. בסופו של דבר הציעה כבוד השופט שרון צנציפר כי חברת הביטוח תשלם לע. 53,000 ₪ בצירוף שכר טרחה ואגרה (כ – 60,000 ₪).
החלק הראשון במשימה הושלם. הצעת בית המשפט הייתה פי עשרה ומעלה מהצעת חברת הביטוח. אבל כאן הגיע השלב המאתגר בחייו של עורך דין נזיקין, לשכנע את בית המשפט כי המומחה קיפח את ע. התובעת. בתשובות לשאלות הבהרה ששלחנו למומחה רמז הוא כי ע. אינה מציגה תמונה אמינה. רמיזות אלה העלו את חמתי שכן לא היה לי ספק שתלונותיה היו אמינות. דחינו את הצעת בית המשפט ודרשנו לחקור את המומחה על דוכן העדים בבית המשפט וכך היה.
בפסק דינה של כבוד השופט שרון צנציפר גילינו כי הצלחנו לעמוד באתגר ולשכנע את כבוד השופטת. ראשית, קבעה כבוד השופטת כי היא שוכנעה מאמינותה של התובעת. שנית, השופטת קבעה כי "במקרה דנן מעוררת קביעתו של המומחה אי נוחות מסוימת ועולה חשש כי המומחה קיפח את התובעת, זאת בשל צירופם של מספר טעמים. ראשית, המומחה אישר כי בהתאם לבדיקות הטווחים שביצע, הוא מעריך את הגבלות התנועה של התובעת בגב ובצוואר כהגבלות בינוניות, המזכות ב-20% נכות ביחס לכל אחד מן האיברים.
הפער בין ממצאי הבדיקה הקלינית (36%) לבין הנכות שקבע המומחה על סמך התרשמותו (5%), גבוה מאד. אף אם נתעלם מן הנכות הנטענת בעמוד השדרה הצווארי, בהעדר אינדיקציה לתלונה בעניין זה בפני המומחה, עדיין מדובר בפער גדול מאד (בין 20% לבין 5%). יש להדגיש כי בתיעוד הרפואי שהוגש נמצאה הגבלה בתנועות בבדיקות אורתופד... אם כי בשום מסמך לא נרשמה מידת המגבלה. שנית, הקביעה בדבר היעדר קורלציה בין הממצאים לבין תיקה הרפואי של התובעת, אינה נקיה מספקות. התיעוד בתיק אינו דל, אלא כולל מספר בדיקות של אורתופד בהן נמצאו מגבלות בתנועה. כן נמצא בתיק תיעוד בדבר קבלת טיפולי פיזיותרפיה רבים שנמשכו כשנה וחצי, אשר בסופם סוכם מצבה העכשווי של התובעת: "הפחתה בכאב, עדיין מתלוננת על כאב לעיתים". עוד עולה מן התיעוד כי התובעת לא סבלה עובר לתאונה מבעיות אורתופדיות וכי רק לאחר התאונה החלה התובע לסבול מכאבים ומהגבלות בתנועות כאמור.
שלישית, המומחה ייחס משקל רב לכך התובעת לא נשלחה על-ידי האורתופד המטפל לבדיקות הדמייה מתקדמות. עוד הביא הוא בחשבון את היכרותו האישית עם אותו אורתופד מטפל ואת העובדה שהוא סומך על מקצועיותו... הסתמכות על שיקולים אלה בקביעת הנכות מעוררת קושי, בין השאר משום הטיפולים והבדיקות אליהם מופנה התובע מסורים לשיקול דעתו של הרופא המטפל. יכולות להיות סיבות שונות לאי הפניית התובעת לבדיקות מתקדמות, בהן עלויות הבדיקה, קרינה מיותרת, היעדר תועלת קלינית ועוד. קביעת שיעור הנכות בהסתמך על נתונים מסוג זה מעוררת, אפוא, קושי.
העמידה באתגר הושלמה. הצלחנו לשכנע את כבוד השופטת מהיבטים רבים באופן שהביא אותה למסקנה מתחייבת כי לא ניתן להסתמך על קביעות המומחה כפי שקיפח. בסופו של דבר, קבעה השופטת כי היא מחשבת את אבדן כושר השתכרותה של התובעת לפי 7.5% נכות תפקודית (פי שלושה לפחות מהבסיס שהיה בפניה בטרם החקירה) ולפי השכר שעלה מאז התאונה, (אפילו ששכרה לא ירד מאז התאונה ואף עלה!!) ופסקה פיצוי כולל של 172,832 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציאה התובעת. חברת הביטוח אשר סירבה לשלם מעל 5,700 ₪ נאלצה לשלם מעבר לעלויות עורך דינה ואגרת בית המשפט, פיצויים כוללים לע. בסך 201,831 ₪.